העלמה נה והבור, תגובות
יונית,
הבעת את התמודדותך עם השכול בצורה רגשית ואמיתית. משחק המילים, הצלילים, הדימויים האופטימיות וההומור משתלבים יחד עם האיורים והצבעים ויוצרים יצירה מרגשת. הספר נראה כספר ילדים אך הוא מתאים לכל הגילאים. אנו המבוגרים מזדהים איתו יותר. שם הספר מתחיל במילה עלמה ומהו הבור? בורות יש לכולנו לאורך כל השנים, מנפילת ילד ותחושותיו ותחושת הסובבים אותו. ועד הבור אליו אנו מגיעים בסוף חיינו. ספר פותח דרך לחשיבה על הבורות שלנו ודוגמה להתמודדות עם שכול ואופטימיות בחברה בה אנו חיים. // נצחה בר-גל , יולי 2008


יונית קראתי את הספר...
באיזו רגישות כתבת אני ממש עם דמעות בעיניים. איך הצלחת מתוך כאב גדול כל כך לגשת לנושא כל כך קשה ולפשט אותו לכמה מילים בודדות. איך ידעת לשים מראה גם לאנשים שממול מבלי לשפוט אותם ואיך אין שם שום מילה מיותרת . אני לא מכירה את המאיירת אבל היא עשתה עבודה מדהימה. פשוט חובה לקרוא לכל אדם ובמיוחד לאילו שנמצאים בצד של "המנחמים".
תודה גדולה לך שחשפת אותי לספר המיוחד והרגיש הזה. מאחלת ומאמינה שתזכי להרבה עדנה בחייך. // ענת סימון, יולי 2008


ליונית, קיבלת מתנה.
היכולת לבטא רגשות במילים. הכאב האין סופי של האובדן והדרך הייחודית בה את הופכת אותו לדבר מוחשי איתו גיבורת הסיפור מתמודדת ומצליחה להמשיך הלאה. במהלך הקריאה של הספר ליוותה אותי תחושת המועקה, הקלסטרופוביה, שנובעת מהפחד העמוק של כל ייצור אנושי – הפחד לאבד. אולם לקראת סופו מומחש בספר בדרך העדינה ביותר כי כל אחד מאיתנו סוחב איתו איזשהו בור שחור, שנבע מסיבות שונות ומשונות במהלך החיים. הספר מציג את הצד המואר של הכאב – את היופי של החיים המורכבים. והרי כדי שיהיה אור צריך להכיר בקיומו של החושך... וכמובן את היופי של הקשר האנושי בין חברים ואנשים הנפתחים באמיתות שלהם זה לזה ויוצרים לעצמם אוטונומיה בה הם מקיימים את הצדדים של האור והחושך בהרמוניה ובאהבה. תודה על השיתוף. כולי תקווה שהספר הזה יאיר לאנשים שסובלים מהבורות את הדרך לחיים שלווים המקבלים לתוכם את האור יחד עם החושך... // דגנית צטרין, יולי 2008


יונית,
מאוד נהניתי מקריאת הספר-אני מקלידה "נהניתי" וחושבת לעצמי האם נכון להשתמש במילה זו כשמדובר בנושא כ"כ כאוב. משחקי המילים, האיורים נעשו בשנינות וטוב טעם. אני שמחה איתך ובשבילך על שבחרת להמשיך לאהוב, לחיות, לבנות משפחה ולהוקיר את אשר היה - לשאוב מכך כוח וחכמה תודה שחלקת איתי את סיפורך . // ורד קורן , אוגוסט 2008


הספר נגע לליבי מאוד.
לצערי אנו חיים במציאות בה לאנשים רבים יש "בורות". ההתמודדות עם הבור מצד אחד והתקווה שמפיח הספר בבעלי הבורות למיניהם הופך אותו לספר חובה לכל מי שחווה בחייו אובדן. // ענבל קרקו , אוגוסט 2008


ליונית החמודה,
קראתי את ספרך והרגשתי ממש סערת נפש. עד כמה יכולתי להזדהות איתך. כל מי שחווה אבדן יכול באיזשהו מקום בספר להזדהות ועל כך תודתי לך. אני מקווה כי הספר יגיע לידיים רבות שיוכלו להעריך את הטקסט ואת הציורים הנלווים שהם מתאימים מאין כמוהם. המאיירת ברגישות גדולה הוסיפה לאיכות הכיתוב שלך. כל הכבוד. מי ייתן וחייך בהמשך יהיו נפלאים ודפי ההיסטוריה האישית שלך יתמלאו בהרבה אירועים נהדרים. // ריקי מורטוב, אוגוסט 2008

קראנו את הספר שלך ומאוד התפעלנו, הן מהכתיבה והן מהאיורים. כתיבתך מאד רגישה ועדינה, יש בה הרבה כאב והרבה תקווה ואופטימיות, וכל זה כתוב בהומור. ספר מקסים! בהצלחה // רמי ויעל בן משה , אוגוסט 2008


יונית יקרה,
הספר עדין ומינימליסטי ומשום כך עוצמתו רבה. האיורים הקסומים משתלבים בהרמוניה בכאב המילים ויוצרים יצירה אמיתית. עבורי את מודל למישהי שיצאה מהבור, אך אינה מתעלמת מקיומו ושוכחת את בעלה האהוב. מברכת אותך על הכוחות והיצירתיות. אמא עם בור, שלומדת לתחום אותו ולנווט עצמה מחוצה לו. מחכה לספר הבא. // רוני ק , אוגוסט 2008

נדמה כאילו עולם הרגשות כולו רק חיכה לך, יונית, שתתני לו ביטוי במילים. דרך החוויה הפרטית שלך , הצלחת לבטא משהו שרבים מאיתנו חשים וחווים במהלך החיים, כל אחד והבור שלו, אך לא מעיזים לגעת ולא מסוגלים לבטא. ואת נגעת, כל כך נגעת... כאילו ידעת כמו מנתחת גדולה להניח את האצבע בדיוק במקום הנכון ושאלת :כאן זה כואב? נתת את הדיאגנוזה שלך ואולי גם את התרופה... זה מרגש, זה כואב וזה מרומם בעת ובעונה אחת. הכישרון להרגיש, האומץ להתבונן לכאב בעיניים, הכנות והישירות, הניתוח וההבנה של תהליכים ברמה האישית והחברתית כאחד ולבסוף היכולת להביא את הכול לידי הבעה ועוד בעוצמות כאלה ובפשטות שכזו, גאונות לשמה ! ובל נשכח את העטיפה הגראפית שממלאת את הספר ומעצימה את הכתיבה שלך, הופכת את חווית הקריאה לשיא של ממש. // עינת , אוגוסט 2008

יונית, לפני כשבועיים נחשפתי לראשונה לספרך דרך קישור שקיבלתי יחד עם ההזמנה למפגש החודשי של אד"י. בהתחלה לא ידעתי איך לעכל את הכתוב, מאחר וזה החזיר אותי קצת אחורה בזמן, אבל כאחד שמנסה כל הזמן להתמודד אל מול פני המציאות חזרתי לאתר פעם אחר פעם. היום, לאחר שהגעתי חזרה מהמפגש, לאחר תקופת רגיעה קצרה, התיישבתי במרפסת ביתי, וגמעתי את המילים, כמעט ללא נשימה. אמנם המעמס הרגשי, בייחוד לאחר המפגש היה עצום, אבל לא יכולתי להפסיק לקרוא עד אשר הגעתי לסוף הספר. היטבת לתאר כיצד חש כל אחד שהשכול והאבדן הגיעו לפתחו. אני מאחל לך ימים רבים של עדנה. // עמית ברקאי, אוגוסט 2008

הספר נפלא, נוגע בכל רמות הסיפים של כל אחד מאיתנו שחווה אובדן מכל סוג שהוא. ומי לא חווה? עם האובדן אנו זוכים גם למתנות גדולות כמו היכולת להתאהב ולאהוב מחדש , שנראות לנו מובנות מאליהן אבל ממש לא. // תמי, אוגוסט 2008


יונית יקירתי.
קראתי את הספר שוב ושוב, כמו תפילה שקוראים לפני שינה. בכל פעם מתרגשת מחדש ומתחברת ל"בורות" שלי. מעריכה מאוד את הרגישות שלך, את האנושיות שבך ואת כשרונותייך הרבים. מאחלת לך שחייך יהיו שזורים באושר, אהבה ועדנה. // ורד שוורץ , ספטמבר 2008



הי יונית
כל הכבוד. הצלחת לכתוב ספר אישי מאוד, שההקדשות לעמוס ולצחי לא מותירות ספק מיהי העלמה נה , מיהו איבי ומיהו עד. ולמרות שזהו סיפור אישי חשוף למדי, את מצליחה בו זמנית להפוך אותו גם לסיפור שאנשים רבים יכולים לפגוש את הכאב שלהם. המטאפורה של הבור היא גם חושפנית מאוד וממחישה חזק מאוד ומוחשי מאוד את החסר, את האין, ויחד עם זאת משאירה מספיק מרחב כדי שכל אחד ימלא את הבור בסיפור הפרטי שלו. אהבתי מאוד את הספר, ותודה שחשבת עלי ושלחת לי את הספר. שתהיה לך ''עדנה וחיים ואהבה גדולה יחד עם בורות העבר, מרחבי ההווה וגבעות העתיד''.// ורדה, אוקטובר 2008



שלום יונית
אני מטפלת משפחתית ובמסגרת עבודתי בתחנה לטיפול במשפחה מטפלת בהרבה אנשים המופנים ע''י נט''ל, אנשים שחוו אובדן ומתמודדים עם שכול. אני חושבת שאוכל להשתמש בספר שלך עם חלק מהאנשים כחלק מההתמודדות עם ''הבורות שנפערו בהם בגופם ובנשמתם. אהבתי את הכתיבה הפשוטה. הצלחת לפרוט את האובדן לפרטים הקטנים של היומיום בכנות ובאומץ, והציורים מופלאים ומשתלבים באופן שמעשיר את הטקסט והופכים את הקריאה בספר לחוויה. אהבתי גם את השימוש בשחור לבן ובצבעים כמשקפים את ההתמודדות עם האובדן ולאחר מכן את התקווה והחיים החדשים. // חגית, נובמבר 2008

העלמה נה והבור, תגובות הקוראים חזור לדף הראשי לפרטים נוספים הוסף תגובה בקר באתר המאיירת